הולך בדרכו, מאיר את שלנו

עילי היה ילד רגיש לסביבה והעמיס על כתפיו המון מהעולם שסבב אותו כשבגר ולאחר שירותו הצבאי המורכב )שהיה גאה בו עד מאוד( אף גברה אצלו תחושת השליחות והדיוק למציאות בה הוא הלך, והצל שלו היה חשוב לו יותר, מהוא עצמו. לעיתים היה נדמה כי אין צורך להסביר כי הוא יודע מבין ומרגיש. לאור זאת היה גם קשה להתווכח איתו, ובין אם צדק או לא, הוא הלך בדרך שלו, ונהנה ממנה מאוד. תחושת הצדק ליוותה אותו בכל צעד והיה לו ממש חשוב כי הסובבים אותו לא יסבלו אי צדק והיה עושה ככל יכולתו עבור חבריו במיוחד בצבא עם חייליו שהוקירו אותו ואהבו אותו מאוד. חכמת היקום קסמה לו והוא היה מעמיק ונהנה בספקטרום רחב של נושאים, בין אם בקריאה ובין אם בריטריט או מסיבה טובה, מלווה פסיכדליה משובחת. הרוחניות ליוותה אותו גם כשהיה עסוק בנושאים שאינם וזה מה שיצר אצל הסובבים את הקסם שהוא היה. כשהתחיל בסדנאות הנשימה הוא פרח והכניס לתוכם המון מה ״אני״ שלו תוך כדי שהוא מעצים את החוויה והופך אותה ייחודית ומיוחדת.